View מסלול חיי סבתא מרגלית in a larger map
סתיו פליסקוב
סבתי נולדה ב-2 לאוקטובר , 1933.
היא נולדה בעיר גאבס שבתוניסיה.
משמעות השם – מרגלית בוקובזה:
בוקובזה- קשור ללחם. כנראה שבעברם בני המשפחה היו אופים.
השם הפרטי היה מרגושה אותו עיברה סבתי כשעלתה ארצה כדי להרגיש צברית.
אימה של סבתי הייתה עקרת בית והביאה לעולם כעשרה ילדים.
אביה של סבתי היה סוחר בעל רכוש רב , שאיבד את כל רכושו במלחמת העולם השנייה.
סבתי למדה בבית הספר "אליאנס", שהיה בית ספר מקצועי.
היא למדה תפירה ונאלצה לעזוב את בית הספר בגיל 17 כדי לעזור בגידול אחיה הקטנים ולכן לא קיבלה מעולם תעודה המעידה על סיום לימודיה.
בגיל מבוגר יחסית, הכירה סבתי את סבי באמצעות שידוך.
סבי היה תלמיד חכם, חייט, שוחט וחזן. השניים נישאו בעיר ספקס בתוניסיה והביאו 4 ילדים לעולם : שלושה בתוניסיה, בהם אמי ואחת בצרפת.
היחסים עם השכנים הגויים היו תקינים.
השכנים הערבים נעזרו לא מעט בשכניהם היהודים שהיו משכילים יותר ברובם.
בתקופת מלחמת העולם השנייה, הגרמנים הגיעו לעיר הולדתה של סבתי וחיפשו אצל היהודים כסף וזהב. אביה של אימי החביא את כל חפצי הערך בבור באדמה ומעל הבור הושיב את אימו שהייתה מבוגרת מאוד.
מעולם לא עלה על דעתם של הגרמנים לחפש מתחת למקום מושבה וכך כל הכסף והזהב ניצלו מידי הגרמנים.
לפני עלייתה ארצה, היהודים סבלו מהתנכלויות מצד השכנים הערבים, זאת לאחר מלחמת ששת הימים. הרב הראשי של הקהילה נרצח והיהודים החלו במנוסה לכיוון צרפת.
חלקם נשאר בצרפת וחלקם המשיך בעלייה ארצה. סבי וסבתי שהיו ציוניים, העדיפו לעלות ארצה ולאחר פרק זמן של 4 חודשים בצרפת, הם קיבלו אשרת עלייה והתמקמו בעיר באר שבע, שם היו להם בני משפחה. עד היום סבתי גרה בבאר שבע.
הקליטה בארץ הייתה לא קלה בשל בעיית השפה. סבתי למדה לקרוא ולכתוב בעברית בנעוריה אך עד היום היא מתקשה לדבר עברית.
סבי לא מצא עבודה בקלות ופוטר מספר פעמים ממקום עבודתו.
מצבם הכלכלי היה קשה אך הם לא איבדו את שמחת החיים והכרת תודה לאל, בהיותם דתיים ומאמינים.
סבתי היא אישה שקטה שאיננה מתבלטת, נחבאת אל הכלים וצנועה. היא אף פעם לא שמה את עצמה במרכז ותמיד דואגת לכל הסובבים ולא לעצמה.
לכל בישוליה יצא שם וכל הנכדים והילדים מעריצים את מעשי ידיה ובכלל, אותה.
סבתי ממשיכה ומנסה להנחיל לנו נכדיה את המנהגים והערכים עליהם גדלה ואנו נמשיך במסורת לדורי דורות.
סבתי נולדה ב-2 לאוקטובר , 1933.
היא נולדה בעיר גאבס שבתוניסיה.
משמעות השם – מרגלית בוקובזה:
בוקובזה- קשור ללחם. כנראה שבעברם בני המשפחה היו אופים.
השם הפרטי היה מרגושה אותו עיברה סבתי כשעלתה ארצה כדי להרגיש צברית.
אימה של סבתי הייתה עקרת בית והביאה לעולם כעשרה ילדים.
אביה של סבתי היה סוחר בעל רכוש רב , שאיבד את כל רכושו במלחמת העולם השנייה.
סבתי למדה בבית הספר "אליאנס", שהיה בית ספר מקצועי.
היא למדה תפירה ונאלצה לעזוב את בית הספר בגיל 17 כדי לעזור בגידול אחיה הקטנים ולכן לא קיבלה מעולם תעודה המעידה על סיום לימודיה.
בגיל מבוגר יחסית, הכירה סבתי את סבי באמצעות שידוך.
סבי היה תלמיד חכם, חייט, שוחט וחזן. השניים נישאו בעיר ספקס בתוניסיה והביאו 4 ילדים לעולם : שלושה בתוניסיה, בהם אמי ואחת בצרפת.
היחסים עם השכנים הגויים היו תקינים.
השכנים הערבים נעזרו לא מעט בשכניהם היהודים שהיו משכילים יותר ברובם.
בתקופת מלחמת העולם השנייה, הגרמנים הגיעו לעיר הולדתה של סבתי וחיפשו אצל היהודים כסף וזהב. אביה של אימי החביא את כל חפצי הערך בבור באדמה ומעל הבור הושיב את אימו שהייתה מבוגרת מאוד.
מעולם לא עלה על דעתם של הגרמנים לחפש מתחת למקום מושבה וכך כל הכסף והזהב ניצלו מידי הגרמנים.
לפני עלייתה ארצה, היהודים סבלו מהתנכלויות מצד השכנים הערבים, זאת לאחר מלחמת ששת הימים. הרב הראשי של הקהילה נרצח והיהודים החלו במנוסה לכיוון צרפת.
חלקם נשאר בצרפת וחלקם המשיך בעלייה ארצה. סבי וסבתי שהיו ציוניים, העדיפו לעלות ארצה ולאחר פרק זמן של 4 חודשים בצרפת, הם קיבלו אשרת עלייה והתמקמו בעיר באר שבע, שם היו להם בני משפחה. עד היום סבתי גרה בבאר שבע.
הקליטה בארץ הייתה לא קלה בשל בעיית השפה. סבתי למדה לקרוא ולכתוב בעברית בנעוריה אך עד היום היא מתקשה לדבר עברית.
סבי לא מצא עבודה בקלות ופוטר מספר פעמים ממקום עבודתו.
מצבם הכלכלי היה קשה אך הם לא איבדו את שמחת החיים והכרת תודה לאל, בהיותם דתיים ומאמינים.
סבתי היא אישה שקטה שאיננה מתבלטת, נחבאת אל הכלים וצנועה. היא אף פעם לא שמה את עצמה במרכז ותמיד דואגת לכל הסובבים ולא לעצמה.
לכל בישוליה יצא שם וכל הנכדים והילדים מעריצים את מעשי ידיה ובכלל, אותה.
סבתי ממשיכה ומנסה להנחיל לנו נכדיה את המנהגים והערכים עליהם גדלה ואנו נמשיך במסורת לדורי דורות.
סתיו היקרה!
השבמחקניכר שאספת חומרים אותנטיים,ערכת והשקעת רבות באהבה,בעבודתך!
היית בוחרת שיר אחר,כמו פיוט טוניסאי,לרקע למצגת .
מקסים!
אוהבת, דודה